בסיפור המגרה הזה, שועלה חושנית משתלטת כדמות הדומיננטית, תובעת את סמכותה על משרתה בעל עודף המשקל. את אלת הפמדום הזו, עם נוכחותה המצווה ומעצורי העור שלה, אין לזלזל בה. היא מתמכרת לתשוקותיה הסדיסטיות, משתמשת בשוט כדי להטיל משמעת על המשרת הסורר שלה, ומשאירה סימן אדום לוהט על בשרו השופע. צליל העור על עורו מהדהד בחלל החדר, סימפוניה של כאב והנאה שמשמשת רק להגברת עוצמת המפגש שלהם. זהו עולם שבו דומיננטיות וכניעות שולטות עליונות, שבו הכללים נקבעים על ידי החזקים ומצייתים להם החלש. מראה המשרת השמן, כבול ומוצלף על ידי פילגשו, הוא עדות לכוחה של הפמדום, עולם שבו השליט העליון והכנוע מתמסר לכל גחמה שלהם. זהו עולם של עונג וכאב, עולם שבו הגבולות בין מציאות לפנטזיה מתערפלים, ושבו הכלל היחיד הוא ציות.