שני גברים, פיט ואלכסיי, מתמכרים לאיזה כוס גטו. הם מתענגים על טעם השוקולד הטוב, נהנים מכל רגע עם הכוסים השחורים שהם חוגגים איתם. סשן פרוע וחסר עכבות מתפתח.
פיט ואלכסיי, שני חובבים נלהבים של הצד האפל של העונג, חזרו שוב לעסוק בזה, מתעמקים במעמקי התשוקה האסורה. התיאבון הבלתי יודע שובע שלהם לפתיון האקזוטי של כוס הגטו הוביל אותם למרדף אווז פראי, ולבסוף איתרו דגימה מגרה שהם כמהים אליה. הפעם, המטרה שלהם היא אלת הובנה מהממת, עורה חלק כמו שוקולד, הכוס שלה מזמין כמו פרי אסור. כשלבם דוהר ומוחותיהם מלאים בפנטזיות תאוותניות, הם מוכנים לחקור את השטחים הלא נודעים של גופה. כשהם מפשיטים אותה, עיניהם לא עוזבות אותה לעולם, ידיהם משרטטות בשקיקה אחר קימורי גופה. הציפייה נבנית, נשימותיהם נעשות מרופטות כשהם סוף סוף טועמים אותה, לשונותיהם חוקרות כל סנטימטר מהמתיקות שלה. החדר מתמלא בגניחות שלהם, גופם שזור במחול של עונג, תשוקתם מגיעה לשיא חום. זה סוג הכוס של הגטו שלהם, והם לא מתכוונים לתת לו להתבזבז.